בקרב הציבור הרחב נהוג לחשוב שהעיסוק בעתיקות הוא תחביב יקר או אפילו פריבילגיה השמורה ליחידי סגולה שעומק כיסיהם עמוקים. 

עד לפני כעשור, בטרם התפתח הכפר הגלובאלי הווירטואלי, הייתי נוטה להסכים עם הטענה הנ"ל. אבל כאמור, אנו נמצאים בעידן שבו דברים משתנים, חומות נופלות וגשרים חדשים ומופלאים נוצרים ונבנים מדי יום ביומו בין מדינות כמו גם בין אנשים.

בעבר הייתה לנו הגבלה  להגיע אל הבאר, אל חלון הראווה של חנות העתיקות, לשטוף את העיניים...יכולנו להרשות לעצמנו רק להביט מבלי לשתות ממנה.

כיום, תודות לרשת העולמית שמחברת את פועלי כל העולם, כבר אין צורך לצאת מהבית על מנת לראות את יופיים של חפצים עתיקים. המרחב הווירטואלי מוצף באין ספור חנויות ולוחות שעל מדפיהם ניתן למצוא כמעט מכל הבא ליד. ישן לצד חדש, מקורי לצד חיקוי איכותי, רהיטים שימושיים לצד פריטים לקישוט. הכול כמובן נגיש, מזמין ופשוט.

המקטרגים יגידו כי העיסוק והעניין הגובר באתרי המציאות הינו לא יותר מאשר טרנד חולף שבקרוב כמו טרנדים קודמים- יחלוף ויגמר.

 כמובן שאין הרבה ברירה, אלא להמתין ולראות  איך יתפתחו הדברים בעתיד.

אני ושכמותי, מן הסתם שואפת לכך שהעיסוק והעניין ילכו ויגברו.

כמובן, תמיד יש מקום לעוד אספנים ולעוד בעלי מקצוע בתחום...:)

לנגד עיני, כידוע, עומד המודל הפריזאי. שם, בעיר האורות  ניצב לו בגאון הלובר, על תקן מגדל אור שמכיל את המיטב של עולם  האומנות. הוא מקרין על שאר העיר ושם, בפריז הרחוקה, העיסוק והעניין בפרטים וחפצים מעוצבים כבר מזמן הפך לחלק אינטגראלי מהתרבות. בכל פינה וכיכר יש שוק שמתמחה בנושאים שונים, אם זה בריהוט עתיק או בכלי פורצלן מיוחדים, שוק הבדים, שוק הציפורים, ועוד ועוד...

בכל רחבי העולם , למעשה, ישנם שווקים, זירות מסחר בשולי הכיכרות, בין סמטאות צרות אשר מכילות דוכני מזון, תבלינים, עתיקות ולא מעט אוצרות. לא הייתה פעם אחת שבגיחה או טיול לחו"ל לא איתרתי שוק פשפשים מקומי וחזרתי ללא מציאה כלשהי באמתחתי.

בארצנו החביבה והאהובה, הרי שהמיקום שלנו על גבול מזרח ומערב, בנוסף לקיבוץ הגלויות התרבותי, הוליד את אחד מאתרי המציאות הקטנים בגודל אבל עשיר במבחר ובמגוון.

ארצנו הינה פנינה של מציאות ויצירות איכותיות...לכן כדאי לנצל את ההזדמנות ולקחת חלק בזירת  האוספים עתיקות ומציאות או אלו שחושקים לרכוש יצירות אומנות.

למותר לציין כי מי שרוצה לטעום ולהתרשם כמובן מוזמן לבקר באתר שוק הפשפשים. הכניסה חינם והאירוח חם.

תמי קאלי

www.fleamarket.co.il

הירו אנדו נולד ב- 1973 ביפן.

לאחר שסיים את לימודיו בציור בצבעי שמן, עבד והתמחה בסטודיו לעיצוב והשלים את לימודיו בהצלחה בעיצוב, ב-  1993..

כיום הוא עוסק בציור ובפיסול ומציג את עבודותיו בפריז, דובאי, מונקו, הונג קונג.

בפריז בגלרייה של אריאל סיבוני שברחוב סאן-אונרה, פגשתי את הפסלים הדקורטיביים האלו

את הסמוראי והחתול רובוט. התאהבתי בפסלים האסטטיים הללו באופן בלתי רגיל,

שילוב של רוך וקשיחות  יפניים.

אפילו חוש הטעם מתעורר למראה הפסלים הצבעוניים הללו, שפונים אל הנאיביות כאילו ונכנסתי למגרש משחקים של ילדים.

בציורים הירו אנדו מביא  את הפופ ארט, את עולמם של היפנים בעיר הסואנת והצפופה, אשר כל כך אוהבים גג'טים, רובוטים, וגיבורים מסרטי אנימצייה.. 

אם יש לכם עבודות ואתם רוצים למכור כדי שתוכלו לפסל או לצייר עוד ועוד....

 יש לכם מקום טוב להתחיל- פרסמו עצמכם באתר שוק הפשפשים ואל תתבישו לנקוב במחיר... 

תמי קאלי

http://fleamarket.co.il/

מקור או חיקוי? זאת השאלה. האמת שזאת שאלה רטורית. ברור שהמקור. הרי התחושה והעוצמה המוקרנת מתוך המונה ליזה המקורית אינה ניתנת לשחזור. מיטב האומנים לאורך הדורות ניסו לשחזר את המקור ללא הצלחה יתרה. אמנם הניסיונות הולידו לא מעט יצירות מקוריות העומדות בפני עצמן, אך את המקור לא הצליחו וככל הנראה גם לא יצליחו לשחזר לעולם.

בשנת 1765 נולד ג'ון דבנפורט,

קדר, אומן שהקים מפעל לאומנות שימושית.

יחד עם שני בניו יצרו כלי הגשה רבים ויפים להפליא מפורצלן.

בשנת 1869 נפטר דבנפורט

וכמה שנים לאחר מכן נסגר בית היוצר שהקים.

עד היום נמכרים הכלים היפים שהכין,

ומחפשי עתיקות ואספנים רבים רודפים אחר כל כלי שנותר... 

מה דעתכם: האם אומנות שימושית היא אומנות לכל דבר?

בקרתי לאחרונה בפריז ולא יכולתי להפסיק להתפעל מהדרך בה מעוצבים חלונות הראוה.

המפגש הראשוני, המגע האישי של כל קונה, הפיתוי- להיכנס או לא...

חלון ראוה יפה ומושך זו דרך נפלאה להזמין, לפתות אותנו, הקונים, להיכנס לחנות...

כמו בחיים כך גם באתרי אינטרנט, אנחנו מחליטים בדקה הראשונה האם אנחנו אוהבים או לא....לא כך?

הינה אתר שוק הפשפשים,

חלון ראוה לתפארת- אתם קונים ומוכרים, יד 2 , פיצ'פקס, עתיקות, רהיטים  והכל בסביבה מעוצבת בקפידה כנסו ותהנו..